מכון רם

חלק זה יעסוק בסקירת מהלך ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של אנשים עם פיגור שכלי. הסקירה תנסה לבחון הן את השפעת הנכות על מהלך ההתפתחות של הפרט והן גורמים סביבתיים, על-פי הגישה האקולוגית.
קיימת חשיבות בהבנת מהלך ההתפתחות וההשפעות השונות וזאת על מנת שהמענה החינוכי והטיפולי הניתן יתייחס למקורות הבעיה ולא יתמקד בהתנהגות הנראית לעיין ו/או בפרשנויות שונות של הסביבה.

הנחות יסוד
הנחת היסוד ביחס להתפתחות פסיכו-סקסואלית של אנשים עם פיגור שכלי היא כי הצרכים הרגשיים, הפסיכולוגיים החברתיים , והמיניים הינם זהים לאילו הקיימים בקרב כל בני האדם, ללא קשר לפגיעה השכלית.
הנחת יסוד חשובה נוספת היא זו הטוענת כי מהלך ההתפתחות הגופנית – מינית תקינה בדרך-כלל ומתקיימת בהתאם לטווח המקובל בחברה הרחבה. זאת למעט מספר קטן של תסמונות בהן קיימת השפעה על ההתפתחות המינית כחלק ממאפייני התסמונת כמו במקרה של תסמונת "פראדר וילי" או תסמונת "קליינפלטר" המאופיינים בעיכוב בהתפתחות המינית.

גם שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלים הינם אותם שלבים שאחרים ללא נכות עוברים אולם בשל הפגיעה השכלית ייתכן עיכוב במעבר משלב לשלב וקצב המעבר בין השלבים יכול להיות שונה, לרוב איטי יותר. יתכן גם קיבעון בשלבים מוקדמים של ההתפתחות. חשוב להדגיש כי אין מדובר בהעדר יכולת התפתחותית, כפי שסברו בעבר, אלא בתהליך איטי יותר ובצורך בעזרה של הסביבה המטפלת כדי להתמודד עם המטלות ההתפתחותיות המתעוררות בכל שלב חדש. עידוד הסביבה המטפלת לגדילה ולהתפתחות היא קריטית בשל התלות הרבה, הפיזית והרגשית של האדם עם הפיגור השכלי בסביבתו. כמו גם, מתן הזדמנויות להתנסות ולהתמודדות עם מצבי חיים שונים כולל תסכול וכשלון ויצירת הזדמנויות חברתיות לפיתוח ולתרגול מיומנויות וכישורים נדרשים, בשלבי החיים השונים.

תפיסה עצמית וזהות מינית
התפתחות דימוי עצמי ומיני נמוך- הפנמת התפיסות החברתיות הרואות באדם עם לקות ונכות "מוגבל" ו"שווה פחות" מביאות להתפתחות דימוי עצמי כללי נמוך. גם התלות באחרים בסיפוק צרכים בסיסיים יכולה להביא להתפתחות של תחושת חוסר ערך עצמי והצדקה קיומית רק בזכות אחרים בסביבה המטפלת, חוסר אונים נרכש וקושי בקבלת החלטות על חיי הפרט. בתוך התפיסה הכללית של הפרט את עצמו ניתן לראות פגיעה בהתפתחות התפיסה המינית כאדם בעל יכולת מינית ואטרקטיביות מינית לאחרים. אלו הם ברובם תוצר של מסרים סביבתיים, לאורך מהלך ההתפתחות, המנסים להסתיר ולבטל ביטויי גבריות ונשיות, והדגשה כי רצוי להימנע מקשרים והתנהגויות רומנטיים ומיניים.
התפתחות דימוי גוף נמוך – החברה המערבית המודרנית היא חברה המחזקת יופי, מרץ ונעורים. מין מתואר כמשהו שקורה לאנשים יפים, דבר המעיק על אנשים שאינם עומדים במדדים אלו, במיוחד אנשים קשישים ואנשים עם נכויות הנראות לעין, ומביא להתפתחות רגשות כגון: כעס על הגוף, הכחשת הנכות. התפתחות דימוי גופני נמוך תבוא לידי ביטוי בקושי בשמירה על היגיינה, חוסר טיפוח אישי, חוסר בפיתוח הופעה וסגנון אישי ייחודי וייתכנו אף מצבים של ניסיונות לפגיעה עצמית בגוף. לעיתים גם הסביבה מונעת אפשרויות לפיתוח שכזה למרות רצונו של הפרט בכך.
קושי בהגדרת הזהות מינית (GENDER IDENTITY) ותפקידים מיניים (SEXUAL ROLES) – בשל הקשיים הקוגניטיביים בהמשגת התהליכים ההתפתחותיים, הבדלים בין המינים, מאפיינים אישיים של זהות מינית ועוד, וכן בשל והתייחסות הסביבה לרבים כ"א-מיניים", יתכן קושי בגיבוש הזהות המינית. תלות פיזית יכולה להפריע למשל לנער עם נכות להזדהות עם מאפיינים גבריים מסורתיים, או מהבת להזדהות עם דמות אם המטפלת בה (כאחות) כדמות נשית. תהליך גיבוש הזהות המינית יכול להיפגע גם בשל הזדהות יתר עם דמות מטפלת מהמין השני ומחסור בדמויות הזדהות מהמין הזהה.
נטייה מינית – מרכיב בתוך הזהות המינית מתייחס גם לנטייה והעדפה מינית ובחירת דמויות לשם יצירת קשרים רומנטיים ו/או מיניים. ניתן לראות בקרב אנשים עם נכות התפתחותית שכיחות גבוהה של התנהגות מינית הומוסקסואלית. חשוב לדעת כי התנהגות מינית אינה שווה בהכרח לנטייה המינית של הפרט, וניתן לקיים פעילות מינית מהנה ומספקת גם שלא בהתאמה לנטיית הפרט. גם בתחום זה ניתן לראות קושי ובלבול המושפע מ: זהות מינית שאינה מוגדרת ומובחנת; עיכוב בהתפתחות המינית והתנסות בחוויות מיניות התפתחותיות הומוסקסואליות שלא בהתאמה לגיל כרונולוגי; חוויות מיניות ראשוניות עם דמויות זמינות, לרוב מאותו מין המתקבעות בזיכרון כחוויות מיניות משמעותיות, שיש רצון לשחזר אותן; חוסר זמינות ונגישות לבני המין השני; חוסר ידע לגבי תהליכי ואופן חיזור ויצירת קשרים זוגיים עם אחרים מהמין השני.
קושי בהגדרת גבולות הגוף של הפרט ושליטה בגוף ובתפקודיו – עיכוב בהפנמת מושג הפרטיות והרגשת בושה, ובהגדרת גבולות הגוף ושליטה בגוף. זאת בשל טיפול גופני מתמשך על-ידי אחרים, שלא בהתאמה לגיל כרונולוגי ולמקובל עם אחרים ללא נכות ולחיים בתנאים שאינם מאפשרים למידה של מושג הפרטיות. אנשים עם פיגור שכלי, לעיתים קרובות אינם זוכים לפרטיות במקלחת, בשירותים, בעת לבוש, שינה, בזמן פעילות מינית או סתם כדי להיות לבד, הן בבית המשפחה והן במסגרות דיור חוץ-ביתיות. חלק ניכר מכל פעילויות היום-יום נעשה "תחת עינם הפקוחה" של דמויות סמכותיות, לעיתים אפילו כאשר מדובר בפעילות אינטימית וכאשר יש יכולות תפקודיות. מצב זה, יש לו השלכות מרובות על התפתחות והתנהגות הפרט כמו: חוסר יכולת להגדרה עצמית; סיכון גבוה לפגיעה מינית; התנהגות מינית שלא בהתאמה לכלים חברתיים; פגיעה מינית באחרים ועוד.

בתחום החברתי
קושי בלמידה חברתית – קיימים קשיים קוגניטיביים המשפיעים על למידת קודים וכללים חברתיים, פירוש רמזים חברתיים, פיתוח מיומנויות תקשורת חברתיות, טעויות בהבנת סיטואציות חברתיות ובפירוש התנהגויות של אנשים אחרים סביבם, כישורי שיחה מצומצמים. אלה מגבילים את יכולתם ליצור קשרי חברות ובבחירת אסטרטגיות בין-אישיות לא מתאימות במצבים חברתיים שונים.
קושי בפיתוח קשרים הדדיים – יתכן קושי בזיהוי ובביטוי רגשות, בגילוי אמפטיה לזולת ובהדדיות. חלק מקשיים אלו הינם מרכיבים הקשורים לפגיעה הקוגניטיבית אולם חלקם קשורים גם לאפיונים בהתייחסות הסביבה. אנשים רבים עם פיגור שכלי גדלים בתחושה שהם "מרכז העולם". הם מוקפים בדמויות מטפלות הממלאות את מרבית צרכיהם הבסיסיים ולעיתים רבות אינם נדרשים לסייע במטלות שונות ו/או להתחשב באילו המטפלים בהם. אחרים גדלים בסביבה בה התקשורת היא חד-צדדית ואינה שוויונית (קשר מטפל מטופל – "אחד מלמעלה"). דפוסים אלו מקשים על התפתחות היכולת האמפטית, דחיית סיפוקים והדדיות בקשרים בינאישיים, מה שיקשה ביצירת קשרים חברתיים שונים, בעיקר קשרים בינאישיים המאופיינים בהתייחסות שוויונית והדדית.
צמצום חברתי – קיים מיעוט בהזדמנויות חברתיות וצמצום חברתי מבחינת קבוצות התייחסות ובהתאם ידע חברתי מצומצם בכל הקשור ליחסים חברתיים ובינאישיים, חוסר ברכישת, פיתוח ותרגול של מיומנויות חברתיות. לעיתים, גם כאשר קיימות הזדמנויות חברתיות, ברובן הן אלו המאורגנות בקבוצות / מועדונית בשעת הפנאי עם דמויות סמכותיות מתווכות. מעטים מתנסים לאורך השנים במפגשים לא-פורמאליים בשעות הפנאי עם אחר או אחרים בקבוצת השווים. חוסר בתרגול קשרים מעין אלו מקשה על פיתוח מיומנויות משא ומתן, פתרון קונפליקטים, קבלת החלטות משותפות ועוד.
בדידות – תיתכן תחושת בדידות חברתית על רקע של חוויות דחייה בעבר, מיעוט בקשרים חברתיים וחוסר בהתנסויות בקשרים חברתיים שוויוניים משמעותיים. בהשוואה של רמות בדידות של תלמידים בעלי ליקויים נמצא, כי הם חשים בדידות רבה יותר מתלמידים שאין להם ליקויים. במחקר לגבי רשתות חברתיות של אנשים בוגרים עם פיגור שכלי נמצא כי הרשת החברתית של מרבית הנחקרים כללה שני אנשים. עיקר הקשרים הם עם דמויות שהקשר איתן מאופיין בקרבה משפחתית, קשר סמכותי או טיפולי, ופחות קשרים עם קבוצת שווים.

קיימים סגנונות התמודדות שונים עם מצבי הבדידות החברתית: הימנעות ונסיגה המאופיינת במצב רוח עצוב וסביל; עיסוק בפעילות שאינה מצריכה חברה, כמו האזנה למוזיקה, צפייה בטלביזיה, משחק במחשב; ביטויי תוקפנות והפרעות התנהגות כביטוי למצוקה; פנייה לדמויות סמכותיות לעזרה; וחיפוש פעיל אחר חברים – ילדים בחינוך המיוחד מדווחים כי בשל מיעוט הקשרים החברתיים, הם מוכנים להתפשר בציפיותיהם מהקשר החברתי, למשל לשחק עם ילדים קטנים מגילם או לקחת חלק במצבים חברתיים פוגעים או מנצלים. אנשים רבים עם פיגור שכלי מדווחים, כי לעיתים הם מוכנים לעשות כל דבר כדי לרצות אחרים בסביבה, גם אם הדבר אומר לדוגמא קיום מגעים מיניים לא רצויים. כל זאת כדי לקבל התייחסות ולהרגיש מקובלים חברתית.

התנהגות מינית
חוסר בתחום המיני – אנשים רבים עם פיגור שכלי מגלים מבוכה ובלבול סביב מיניותם, ולוקים בחוסר ידע לגבי התנהגויות מיניות וקשרים בין-אישיים ומיניים מתאימים. קיימת בעייתיות בתחום זה בקרב אנשים עם פיגור שכלי עקב: התפתחות עמדות מיניות שליליות אצל אנשים עם פיגור שכלי; רמת ידע מיני נמוכה אצל אנשים עם פיגור שכלי מזו של אנשים ללא נכות; רמות ההתנסות המינית של אנשים עם פיגור שכלי הן נמוכות, מצומצמות ומכוונות בעיקר למגע קונקרטי ולסיפוק מיידי. השלכות של אותו חוסר בתחום המיני יכול להביא למכלול של מצבים בעייתיים כמו: תסכול סביב אי יכולת למצות רצונות, צרכים ועניין בתחום המיני-חברתי; דיכוי התחושות המיניות; יצירת התנסויות פוגעות ומסוכנות; ביצוע התנהגות מינית שאינה מתאימה ועוד.
התעסקות רבה סביב התנהגויות מיניות – ההתעסקות בגרייה והתנהגות מינית הופכת לנושא מרכזי עבור רבים לאורך החיים. ההתנהגות המינית היא לעיתים מולטי-פונקציונאלית ומהווה דרך להתמודדות עם מצבי חיים, מצבים רגשיים שונים כמו: בדידות, תסכול, פחד, וקשיים אחרים שונים, זאת היות ו: הגוף מהווה לעיתים את הגורם היחיד עליו יש לאדם עם הפיגור השכלי שליטה; מגע בגוף ובעיקר באיברי המין יוצר תחושות מגוונות ומעוררות ומהווה גורם גרייה; מגע מיני בפרט ו/או באחרים מעורר תשומת לב והתייחסות של הסביבה.
אפיוני ההתנהגות המינית- ההתנהגות המינית השכיחה ביותר בקרב אנשים עם פיגור שכלי היא אוננות וכן התנהגות מינית הומוסקסואלית. בנוסף ניתן למצוא יותר ויותר אנשים, בעיקר ברמות תפקוד גבוהות, המקיימים פעילות מינית מגוונת כולל קיום יחסי מין מלאים, צריכת מין קנוי, שימוש בפורנוגרפיה ובעזרים מיניים. חלק מהתנהגויות אלו מתבצע באופן פרטי ומתאים וחלק באופן שאינו מתאים ומסוכן. יש צורך בהגברת מודעות לחשיפה למצבים של הדבקות במחלות מין, הצפה מינית על רקע של חשיפה לא מתאימה.
קושי בתפקוד מיני – ייתכן קושי בתפקוד מיני בקרב אנשים עם פיגור שכלי בשל מכלול גורמים חלקם כלליים כמו לאוכלוסייה הרחבה וחלקם קשורים למאפייני הנכות כמו: קושי בשמירה על ריכוז לאורך זמן מספק; קושי בדמיון ובשימוש בפנטזיה וצורך בגורמי גרייה קונקרטיים; הפרעות בתחושה; קושי בויסותים שונים כמו ויסות בתנועה, כוח; תחושת אשם בשל הפנמת מסרים שליליים ביחס למיניות האדם; שימוש בגרייה מינית כחלק ממערך גרייה כולל; חוסר ידע בתחום המיני. התנהגות מינית היא התנהגות נלמדת ככל התנהגות אחרת, ויש צורך ללמד ולכוון במסגרת של חינוך, ייעוץ וטיפול מיני כדי למנוע מצבים של היווצרות בעיות בתפקוד המיני.
התנהגות מינית שאינה מתאימה – ישנם אחוזים משמעותיים של התנהגות מינית חריגה המצריכים התערבות מקצועית, צורך דחוף בפרטיות, בחינוך והדרכה ומציאת פתרונות אופרטיביים הקשורים בפרטיות היחיד. ניתן למצוא התנהגויות מיניות מרובות שאינה בהתאמה להתפתחות הפרט ו/או לכללים חברתיים מקובלים (מקום, זמן, אופן), ועד כדי כניסה למצבי סיכון או פגיעה באחרים למשל: התנהגות המפריעה בתפקוד הפרט בתחומי חיים שונים, התנהגות כפייתית, התנהגות היכולה לגרום נזק להתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הפרט בחייו הבוגרים. ישנם גורמים רבים המביאים להתנהגות מינית לא מתאימה ומסוכנת כמו: למידה חברתית לא נכונה; בלבול בתחושת גבולות הגוף; קושי בהתמודדות עם דחפים מיניים; חשיפה להתנסויות מיניות ו/או גורמי גרייה שאינם מתאימים להתפתחות הפרט; תגובה או ביטוי של מצב רגשי / נפשי; חיים בסביבה חסרת גבולות / גבולות שאינם ברורים בתחום הבינאישי והאינטימי.
צריכת שירותי מין קנוי – לעיתים עולה שאלה של בני משפחה, אנשי צוות וגברים עם פיגור שכלי ברמות תפקוד גבוהות לגבי צריכת שירותי מין קנוי (זנות). לצריכת שירותי מין קנוי השלכות שליליות רבות ויש צורך בחינוך והסברה לגבי הסכנות וההשלכות האפשריות, לדוגמא: הדבקות במחלות המועברות במגע מיני; ניצול כספי של האדם עם פיגור שכלי; לחץ רב וקושי בתפקוד מיני; בלבול בין מגע מיני וקשר רומנטי; בלבול לגבי הזהות העצמית וקבוצת
השווים; פיתוח תפיסות הרואות בגוף של אחר (לרוב אישה) אובייקט מיני שניתן לעשות בו ככל העולה על הדעת; העתקת ההתנהגות לחיי היום-יום עד כדי ביצוע פגיעות מיניות באחרים סביבם ועוד.
שימוש בחומרים בעלי תכנים ארוטיים ופורנוגראפיים – קיימת כיום זמינות ונגישות רבה לחומרים אלו, גם ללא יכולת קריאה וכתיבה. לעיתים החשיפה היא ללא התאמה לגיל, ההתפתחות המינית, הרגשית והחברתית של הפרט. חשיפה לתכנים אלו שלא בהתאמה למאפייני הפרט, ללא ניסיון מיני ורומנטי מוקדם, ללא חינוך מיני ועם הקשיים המאפיינים את האוכלוסייה הזו, יכולים להביא למצבים קשים של הצפה רגשית, תחושתית ומינית ובלבול רב ועד כדי פיתוח התמכרות למין ו/או ביצוע התנהגויות מיניות לא מתאימות ועבירות מין.

קשרים זוגיים, נישואין והורות
יכולת ליצירת קשרים זוגיים – למרבית האנשים עם פיגור שכלי יכולת ליצור קשרים זוגיים משמעותיים. אלו יהיו תלויים במסרים של הסביבה המעודדים ומאפשרים או מדכאים וחוסמים יצירת קשרים זוגיים. היכולת ליצירת קשרים זוגיים תלויה ביכולות ובכישורים חברתיים כלליים שנרכשו, בידע ומיומנויות מתחום החינוך המיני-חברתי וכן בהזדמנויות להכרות, למפגשים, לבילוי משותף ולאינטימיות עם אחרים בקבוצת השווים.
ישנן אופנים רבים בהם קשר זוגי יכול לבוא לידי ביטוי והוא תלוי ברצון אישי, עניין ומוטיבציה, יכולות של הפרט. ניתן לראות רצף הנע מיצירת קשרי ידידות, דרך קשרי חברות רומנטית באופן חלקי (למשל מספר מפגשים במשך השבוע) ועד חיים משותפים ואף נישואין.
קושי של הסביבה לקבל קשר זוגי של אנשים עם פיגור שכלי – בקרב הסביבה המטפלת ניתן למצוא קושי רב ביחס לנושא ולשמוע טיעונים כמו: יצירת קשר זוגי טומנת בחובה סיכוי גם לפרידה ופגיעה רגשית; ההתמודדות עם קשר זוגי מטילה עומס על המשפחה וטיפול בשני אנשים עם פיגור שכלי; לאדם עם פיגור שכלי קושי בהתנתקות מהמשפחה הגרעינית והקמת תא זוגי נפרד.
בחירת בן-זוג – סוגיית בחירת בן/ת זוג היא מורכבת. ישנן רבים, בעיקר ברמות תפקוד גבוהות המתקשים לקבל את נכותם ובהתאם מנסים ליצור קשרים זוגיים ומיניים עם אחרים שאינם בעלי פיגור שכלי ועד כניסה למצבי סיכון וניצול. הקונפליקט בין בחירה של בן זוג עם נכות, סוג הנכות ובין בחירה של בן זוג ללא נכות איננה של הפרט לבדו ולעיתים יהיו ניסיונות של הסביבה ל"שדך" באופן יזום לאחרים שלא תמיד יתאימו לאדם עם פיגור שכלי.
קושי בניהול קשר זוגי – ניתן לראות בקרב זוגות רבים קושי בניהול קשר זוגי. זאת על רקע של קושי כללי בהתמודדות עם מצבי מתח, קושי במיומנויות פתרון בעיות וניהול קונפליקטים. קושי זה יבוא לידי ביטוי בהחלפת בני זוג מרובים; מצבים של קנאה מתמשכת; פגיעה עצמית /או באחר; משברים רגשיים ונפשיים ועוד. בהתמודדות זו יש צורך של ליווי והדרכה, לעיתים מתמשכים לאורך החיים. הליווי כולל מערכות תמיכה שאינן פורמאליות כמו בני משפחה ומערכות תמיכה פורמאליות.
הורות – "אין להגביל את הזכות להביא ילד לעולם, אלא אם כן קיים אינטרס חיוני הנעוץ בצורך להגן על האדם, על חייו ועל שלמות גופו. הגבלת הזכויות תעשה רק במידה הנדרשת ומטעמים כבדי משקל, עפ"י שיקולים רלוונטיים ותוך שמירה על קיום הליך הוגן" [ע"א 413/80 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה (3) 57]. נושא ההורות מעורר בקרב רבים קושי בקבלת זכותו של אדם לקבלת החלטה לגבי הבאת ילדים, גם אם הוא אדם עם פיגור שכלי. קושי זה מוצג לעיתים כקונפליקט בין הזכות להורות מול זכות הילד לקבלת טיפול הולם. עולה חשש כי הילד שיולד יהיה גם הוא פגוע שכלית וחשש כי האדם עם הפיגור השכלי לא יוכל לגדל את הילד באופן ראוי. ישנם משפחות בהם ניתן למצוא עידוד להורות ואף מוכנות של המשפחות להתגייס בגידול ובטיפול של הילד לעומת אחרות המעבירות מילדות מסרים כי הורות היא דבר מורכב וקשה שלא כל אחד יכול לעשותו במיוחד אם הוא עצמו מתקשה לדאוג לסיפוק צרכיו. אין ספק שנושא זה הוא מורכב אתית, מוסרית ומקצועית. במחקרים עדכניים באנגליה למשל נמצא כי זוגות עם לקויות קוגניטיביות יכולים להיות "good enough parents" בתנאי שיהיו מוקפים במערכות תמיכה נרחבות ביותר, פורמאליות ושאינן פורמאליות, לאורך היום ויסייעו בטיפול ובהדרכה באופן שוטף ואינטנסיבי. במקרים בהם הוכח כי אין מסוגלות הורית, רשאית המדינה להוציא את הילד מחזקת הוריו, בצו בית משפט, ולהעבירו לטיפולם של שירותי הרווחה.

פגיעה מינית של ובאנשים עם פיגור שכלי
פגיעה מינית באנשים עם פיגור שכלי – אנשים עם פיגור שכלי נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה וניצול מיני, יותר מאשר מאנשים ללא נכות. הסיכון הגבוה לפגיעה הוא תוצר של שילוב בין אפיוני הנכות עצמה, אפיוני, תפיסות והתייחסות הסביבה המטפלת ותפיסות החברה הרחבה. הסיכון גבוה במכלול מצבי החיים ובעיקר בתוך הסביבות המגורים בהם חי האדם עם הפיגור השכלי ועל ידי דמויות המוכרות לנפגע.
פגיעה מינית על ידי אנשים עם פיגור שכלי – ישנם אנשים עם פיגור שכלי המבצעים פגיעות מיניות באחרים סביבם. לרוב הפגיעה מתבצעת באחרים עם פיגור שכלי המתפקדים ברמות פיגור נמוכות יותר או בעלי מאפיינים של פאסיביות וצייתנות או בדמויות של ילדים צעירים מהם. ניתן לרוב לראות הסלמה בהתנהגות המינית, מהתנהגות מינית לא מתאימה להתנהגות מינית הפוגעת באחר.
חובת דיווח – בכל מקרה של חשש לפגיעה מינית באדם עם פיגור שכלי קיימת חובת דיווח על פי חוק העונשין, סעיף 368 ד'. חובת הדיווח חלה גם אם הפוגע הוא אדם אחר עם פיגור שכלי. חובת הדיווח חלה על כל איש צוות. הדיווח צריך להיעשות לפקיד סעד או למשטרה.
טיפול – קיימת חשיבות רבה בטיפול הן בפוגע והן בנפגע. הטיפול חשיבותו בעיבוד האירועים שהתרחשו ומניעת התפתחות הפרעות חרדה בקרב הנפגעים ומניעת אירועי פגיעה חוזרים והסלמת ההתנהגויות. קיימת חשיבות רבה להתערבות מערכתית בכל מקרה של פגיעה.

התייחסות הסביבה למיניות של אנשים עם פיגור שכלי
התייחסות הסביבה הכללית והסביבה המטפלת משפיעה באופן ניכר על התפתחות עמדות ודפוסי ההתנהגות מיניים – חברתיים של ילדים, מתבגרים ובוגרים עם פיגור שכלי. השפעה זו היא ניכרת יותר מאשר בקרב אוכלוסייה של אנשים ללא נכות. זאת בשל הקשיים בלמידה הנובעים מהפגיעה והתלות בסביבה, תלות בסביבה ליצירת תנאים והזדמנויות להתנסות ולהתפתחות, תגובות של הסביבה למצבים והתנהגויות שונות המהווים למידה וכו'.
מיתוסים ביחס למיניות ונכות – תחום המיניות, בשונה מהרבה תחומים טיפוליים אחרים, מעורר בקרב בני משפחה ומטפלים תחושות שונות: חרדה, זהירות, אחריות, גועל, דחייה, איום ועוד. מיתוסים רבים ביחס למיניות ונכות עדיין שכיחים כגון: אנשים עם פיגור הם א-מיניים; לאנשים עם פיגור שכלי יש יצר מיני שאינו ניתן לשליטה; אנשים עם פיגור שכלי הם בעצם ילדים בגוף בוגר ולכן זקוקים להגנה מוחלטת ; פיגור מוליד פיגור; אם לאדם עם פיגור יש בעיה מינית זוהי תוצאה של הפיגור; יחסי מין בין מפגרים דומים לאלו שבין בעלי חיים – ללא רגש והבנה. אלו הן רק דוגמאות לתפיסות שונות שהיו קיימות לאורך ההיסטוריה ואשר מלוות אותנו גם היום. תפיסות אלו ואחרות מדגישות את הקושי לראות את האדם עם הפיגור השכלי ככל אדם והן שכיחות הן בקרב האוכלוסייה הרחבה והן בקרב אנשי מקצוע ובני משפחה. התפיסות הקיימות יחד עם קושי כללי להתייחס למיניות האדם יוצרות מצב שבו ההתייחסות למיניות של אנשים עם פיגור שכלי היא מורכבת, קיצונית ושמרנית יותר. אין ספק שהנושא הנו מורכב ובעל השלכות רבות (הריון, ניצול מיני, מחלות מין). המשפחות והצוותים המטפלים מביעים תחושות חוסר אונים וחוסר ידע להתערבות בתחום, מצב המגביר את תחושת הזהירות וההגנה ומביא לעיתים אפילו למניעת ביטוי הרגשות המקדימים קשרים מיניים ומניעת הזדמנויות לפיתוח קשרי חברות וזוגיות.
נטייה ל"תנק" (מלשון תינוק) – לעיתים קיים קושי בקרב הדמויות המטפלות לראות ולהתייחס לאדם עם פיגור שכלי בהתאמה לגילו. קיים רצון להגן ולגונן עליו, וקיימת נטייה להתייחס אליו בהתאמה לגילו המנטאלי או הרגשי ולהתעלם ממהלך ההתפתחות הגופנית. בהתאמה קיימת גם נטייה להתעלם לעיתים קרובות, מסימני המין המתפתחים וביטויים שונים של עניין, סקרנות וצרכים מיניים.
השפעת התפיסות החברתיות כלפי מיניות האדם עם הפיגור השכלי – אלו באות לידי ביטוי ביצירת תנאים מגבילים ונוקשים במסגרות המטפלות, דבר שלעצמו מעודד התפתחות של התנהגויות חריגות. התעלמות זו באה לידי ביטוי גם במניעת תנאים מתאימים לאינטימיות ופרטיות וכך נוצר מצב אבסורדי של התנהגות מינית אינטימית הנצפית ע"י אחרים, מצב בו אנחנו עצמנו לא היינו מוכנים להיות בו. התנהגות מינית/חברתית של האדם עם הפיגור השכלי זוכה לעיתים לתגובות קיצוניות עוד יותר, תגובות שונות ולעיתים סותרות מהחברה היוצרים בלבול רב– עונשים, ביטויים שליליים, התעלמות, עידוד. לעיתים גם התנהגויות נורמאליות נתפסות ע"י הסביבה כחריגות, אין לימוד מספק של התנהגויות מקובלות ועדיין קיימת לעיתים התעלמות מצרכים בסיסיים של האדם.
בהתייחס למיניות האדם עם פיגור שכלי אין ספק שלפגיעה בכישורים הקוגניטיביים יש השפעה על כלל התפתחות האדם. אולם, בתחום המיני-חברתי הפגיעה היא בחלקה הגדול לא בשל הפגיעה באותם כישורים קוגניטיביים אלא בעיקר בשל התייחסות הסביבה, התפתחות באווירה מגבילה והעדר הזדמנויות ללמידה אשר כולן יחד אינן מאפשרות מיצוי הפוטנציאל החברתי והמיני. אין בידינו לשנות את עובדת הפיגור השכלי אך אולי ניתן להשפיע על הגורמים הסביבתיים המונעים או מעכבים את תהליך ההתפתחות המינית הנורמאלית.

האדם עם הפיגור השכלי הוא אדם ככל אדם כולל גם בתחום המיני – בעל יצרים, צרכים לחום, מגע, אינטימיות ויחסים מיניים. מרבית האנשים עם הפיגור השכלי יכולים ללמוד להביע בצורה אפקטיבית את המיניות שלהם וליהנות ממנה בדרכים מקובלות על הסביבה בה הם חיים. לילדים, למתבגרים ולבוגרים עם פיגור שכלי, לבני המשפחה ולסביבה המטפלת יש צורך בחינוך מיני, הדרכה והכוונה לגבי יצירת קשרים חברתיים ובינאישיים והתמודדות עם תחושות ודחפים מיניים- חברתיים. ללא אלו, ימצאו האנשים עם הפיגור השכלי במצבי סיכון לפגיעה מינית ולהתנהגות מינית שאינה מתאימה ויתקשו לממש את צרכיהם המיניים באופן מהנה, מספק ומוגן.

נכתב ע"י רונית ארגמן, MSW
מטפלת מינית מוסמכת, מטפלת בהתמכרות למין
מנהלת מקצועית "מכון רם"